<h1>כללי יי"נ לרא"ה בסוף האורה לרש"י סימן קכ"ח</h1>
<h2>דף לא.</h2>
[פרק שני דיני הכשר]. א'. כל כלי שנשתמש בו יין אסור, אם הוא כלי שאין מכניסין לקיום מדיח שלשה פעמים ודיו. ב'. במה דברים בכלי עץ, אבל בכלי חרס שהיה תחילת תשמיש ביין אסור. או כלי חרס השועין באבר, ואפילו תחילת תשמישן בהיתר, צריכין מילוי ועירוי שלשה ימים מעת לעת. ג'. וכיצד הכשר זה עושה להם שפה של טיט מבחוץ כדי (שיצלו) [שיעלו] המים על שפתו, ומביא מים זכים פעם אחרת ושוהין בהם כ"ד שעות או יותר ומערה אותן מים וממלא אותן מים זכים פעם אחרת ושוהין כשיעור זה או יותר, וכן ממלא אותה פעם שנית והרי הוא כשר. ד'. כל כלי שמכניסו לקיום והגת והמשפך (והחמץ) [והמחץ] בכלל זה, אם נכנס בו יין אסור אפילו לפי שעה, שאינו צריך מילוי ועירוי.
ה'. כל כלי שהפקידו אותו ביד גוי בלא חותם, חוששין שמא הכניס לתוכו יין אסור, וצריך הכשר אם רוצה לתת לתוכו יין ודין הכשירן כמו שכתבנו למעלה. ו'. במה דברים אמורים שלא עשה בו חותם, אבל אם עשה בו ואפילו חותם אחד דיו. ז'. במה דברים אמורים בשאין בו יין אבל יש בו יין צריך שתי חותמות.
ח'. נכרי שהיה עומד בצד כלי של יין ובא הישראל ומצא הכלי כמות שהניחה וכמות שהיה בעת שהניחו מותר ואין חוששין כלל שמא נגע. ט'. במה דברים אמורים בשאין לו לנכרי רשות כלל ביין, אבל אם היה לו רשות כלל עליו, כגון שהיה לו עליו מלוה על היין בפירוש אסור. י'. במה דברים אמורים שלא היה יודע הגוי היכן הוא ישראל. אבל אם הודיעו ישראל שהוא הולך לחוץ למקום שיתעכב שם כלל אסור. י"א. במה דברים אמורים בשאין שם שומר, אבל יש שומר מותר. י"ב. יפה כח של שומר שאינו צריך להיות יושב ומשמר, אלא אף על פי שיוצא ונכנס מותר.
<h2>דף לג.</h2>
[פרק שני דיני הכשר]. א'. כל כלי שנשתמש בו יין אסור, אם הוא כלי שאין מכניסין לקיום מדיח שלשה פעמים ודיו. ב'. במה דברים בכלי עץ, אבל בכלי חרס שהיה תחילת תשמיש ביין אסור. או כלי חרס השועין באבר, ואפילו תחילת תשמישן בהיתר, צריכין מילוי ועירוי שלשה ימים מעת לעת. ג'. וכיצד הכשר זה עושה להם שפה של טיט מבחוץ כדי (שיצלו) [שיעלו] המים על שפתו, ומביא מים זכים פעם אחרת ושוהין בהם כ"ד שעות או יותר ומערה אותן מים וממלא אותן מים זכים פעם אחרת ושוהין כשיעור זה או יותר, וכן ממלא אותה פעם שנית והרי הוא כשר. ד'. כל כלי שמכניסו לקיום והגת והמשפך (והחמץ) [והמחץ] בכלל זה, אם נכנס בו יין אסור אפילו לפי שעה, שאינו צריך מילוי ועירוי.
ה'. כל כלי שהפקידו אותו ביד גוי בלא חותם, חוששין שמא הכניס לתוכו יין אסור, וצריך הכשר אם רוצה לתת לתוכו יין ודין הכשירן כמו שכתבנו למעלה. ו'. במה דברים אמורים שלא עשה בו חותם, אבל אם עשה בו ואפילו חותם אחד דיו. ז'. במה דברים אמורים בשאין בו יין אבל יש בו יין צריך שתי חותמות.
ח'. נכרי שהיה עומד בצד כלי של יין ובא הישראל ומצא הכלי כמות שהניחה וכמות שהיה בעת שהניחו מותר ואין חוששין כלל שמא נגע. ט'. במה דברים אמורים בשאין לו לנכרי רשות כלל ביין, אבל אם היה לו רשות כלל עליו, כגון שהיה לו עליו מלוה על היין בפירוש אסור. י'. במה דברים אמורים שלא היה יודע הגוי היכן הוא ישראל. אבל אם הודיעו ישראל שהוא הולך לחוץ למקום שיתעכב שם כלל אסור. י"א. במה דברים אמורים בשאין שם שומר, אבל יש שומר מותר. י"ב. יפה כח של שומר שאינו צריך להיות יושב ומשמר, אלא אף על פי שיוצא ונכנס מותר.
<h2>דף ע.</h2>
[פרק שני דיני הכשר]. א'. כל כלי שנשתמש בו יין אסור, אם הוא כלי שאין מכניסין לקיום מדיח שלשה פעמים ודיו. ב'. במה דברים בכלי עץ, אבל בכלי חרס שהיה תחילת תשמיש ביין אסור. או כלי חרס השועין באבר, ואפילו תחילת תשמישן בהיתר, צריכין מילוי ועירוי שלשה ימים מעת לעת. ג'. וכיצד הכשר זה עושה להם שפה של טיט מבחוץ כדי (שיצלו) [שיעלו] המים על שפתו, ומביא מים זכים פעם אחרת ושוהין בהם כ"ד שעות או יותר ומערה אותן מים וממלא אותן מים זכים פעם אחרת ושוהין כשיעור זה או יותר, וכן ממלא אותה פעם שנית והרי הוא כשר. ד'. כל כלי שמכניסו לקיום והגת והמשפך (והחמץ) [והמחץ] בכלל זה, אם נכנס בו יין אסור אפילו לפי שעה, שאינו צריך מילוי ועירוי.
ה'. כל כלי שהפקידו אותו ביד גוי בלא חותם, חוששין שמא הכניס לתוכו יין אסור, וצריך הכשר אם רוצה לתת לתוכו יין ודין הכשירן כמו שכתבנו למעלה. ו'. במה דברים אמורים שלא עשה בו חותם, אבל אם עשה בו ואפילו חותם אחד דיו. ז'. במה דברים אמורים בשאין בו יין אבל יש בו יין צריך שתי חותמות.
ח'. נכרי שהיה עומד בצד כלי של יין ובא הישראל ומצא הכלי כמות שהניחה וכמות שהיה בעת שהניחו מותר ואין חוששין כלל שמא נגע. ט'. במה דברים אמורים בשאין לו לנכרי רשות כלל ביין, אבל אם היה לו רשות כלל עליו, כגון שהיה לו עליו מלוה על היין בפירוש אסור. י'. במה דברים אמורים שלא היה יודע הגוי היכן הוא ישראל. אבל אם הודיעו ישראל שהוא הולך לחוץ למקום שיתעכב שם כלל אסור. י"א. במה דברים אמורים בשאין שם שומר, אבל יש שומר מותר. י"ב. יפה כח של שומר שאינו צריך להיות יושב ומשמר, אלא אף על פי שיוצא ונכנס מותר.
<h2>דף עד:</h2>
[פרק שני דיני הכשר]. א'. כל כלי שנשתמש בו יין אסור, אם הוא כלי שאין מכניסין לקיום מדיח שלשה פעמים ודיו. ב'. במה דברים בכלי עץ, אבל בכלי חרס שהיה תחילת תשמיש ביין אסור. או כלי חרס השועין באבר, ואפילו תחילת תשמישן בהיתר, צריכין מילוי ועירוי שלשה ימים מעת לעת. ג'. וכיצד הכשר זה עושה להם שפה של טיט מבחוץ כדי (שיצלו) [שיעלו] המים על שפתו, ומביא מים זכים פעם אחרת ושוהין בהם כ"ד שעות או יותר ומערה אותן מים וממלא אותן מים זכים פעם אחרת ושוהין כשיעור זה או יותר, וכן ממלא אותה פעם שנית והרי הוא כשר. ד'. כל כלי שמכניסו לקיום והגת והמשפך (והחמץ) [והמחץ] בכלל זה, אם נכנס בו יין אסור אפילו לפי שעה, שאינו צריך מילוי ועירוי.
ה'. כל כלי שהפקידו אותו ביד גוי בלא חותם, חוששין שמא הכניס לתוכו יין אסור, וצריך הכשר אם רוצה לתת לתוכו יין ודין הכשירן כמו שכתבנו למעלה. ו'. במה דברים אמורים שלא עשה בו חותם, אבל אם עשה בו ואפילו חותם אחד דיו. ז'. במה דברים אמורים בשאין בו יין אבל יש בו יין צריך שתי חותמות.
ח'. נכרי שהיה עומד בצד כלי של יין ובא הישראל ומצא הכלי כמות שהניחה וכמות שהיה בעת שהניחו מותר ואין חוששין כלל שמא נגע. ט'. במה דברים אמורים בשאין לו לנכרי רשות כלל ביין, אבל אם היה לו רשות כלל עליו, כגון שהיה לו עליו מלוה על היין בפירוש אסור. י'. במה דברים אמורים שלא היה יודע הגוי היכן הוא ישראל. אבל אם הודיעו ישראל שהוא הולך לחוץ למקום שיתעכב שם כלל אסור. י"א. במה דברים אמורים בשאין שם שומר, אבל יש שומר מותר. י"ב. יפה כח של שומר שאינו צריך להיות יושב ומשמר, אלא אף על פי שיוצא ונכנס מותר.
